כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בטיטו ואח'

פסק דין

לפני תביעת שיבוב בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 08/05/11.

1.הנהגת מטעם התובעת הצהירה כי בנוסעה ישר בנתיב נסיעתה, הגיח רכב נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), כשהוא מבצע פרסה מהנתיב הנגדי לנתיב נסיעתה, ופגע ברכבה בכנף הקידמי שמאלי. הנתבע נטל אחריות להתרחשות התאונה, ורק לאחר שחזר בו מהתחייבותו זו, כ – 3 חודשים לאחר התאונה, פנתה הנהגת להפעלת פוליסת הביטוח מטעמה ולמתן הודעתה על מקרה הביטוח, ת/1. הנהגת הצהירה כי לא הבחינה ברכב הנתבע קודם לתאונה.

2.הנתבע הצהיר כי התעתד לבצע פניית פרסה, על מנת להחנות את רכבו במפרץ חניה מימין לנתיב נסיעת הנהגת. החל בביצוע הפניה, תימרן נסיעה אחורנית, ובעודו עומד ומשלב להילוך "נסיעה", פגע בו רכב הנהגת. הנתבע הכחיש כי רכבו נפגע בכנף הקידמית ימנית, על אף האמור בטופס ההודעה מטעמו , נ/1, וטען כי רכבו נפגע מאחור, ללא נזק. בחקירתו הנגדית הצהיר כי במהלך נסיעתו אחורנית הבחין ברכב הנהגת מרחוק.

העדה מטעם הנתבעים העידה כי עמדה על המדרכה מימין לנתיב נסיעת הנהגת. הנתבע החל בביצוע פניית הפרסה, נסע אחורנית, ובזמן שרכבו עמד, פגע בו רכב הנהגת. העדה תיארה את מיקום הנזקים בשני הרכבים. העדה אישרה כי בעת התאונה רכב הנתבע בנתיב נסיעת הנהגת ולאחר מכן הצהירה כי לא זכור לה במדויק אם רכב הנתבע עבר את הקו המקווקו בין שני הנתיבים. העדה והנתבע הינם מכרים לעבודה.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, להלן החלטתי:

על אף עדות הנתבע לענין זה, הרי מוקדי הנזק ברכבים המעורבים עקב התאונה דנן הינם: ברכב התובעת – בכנף קידמית שמאלית וברכב הנתבע – בכנף קידמית ימנית. הדבר עולה מתמונות שני הרכבים כפי שצולמו בזמן אמת והוגשו מטעם התובעת, ת/3, מעדות הנהגת, מעדות עדת הנתבעים ומטופס ההודעה נ/1. מכאן אין לקבל את גירסת הנתבע כי רכבו נפגע בחלקו האחורי ימני, כך שחלק ניכר מרכבו מצוי היה בנתיב נסיעת הנהגת.

גם לפי עדות הנתבעים, הנתבע ביצע פניית פרסה ונאלץ לתמרן לשם כך. בתחילה הצהיר הנתבע כי כלל לא הבחין ברכב הנהגת, לאחר מכן הצהיר כי הבחין בה "באמצע הפרסה", לאחר מכן הצהיר כי הבחין ברכב הנהגת "מרחוק" בעת שנסע אחורנית ולבסוף הצהיר: "בגלל שראיתי אותה עכשיו מרחוק אני אעצור? אני כבר באמצע הפרסה באמצע הכביש".

לאור מיקום הנזק ברכבים המעורבים, מסתבר בעיני כי במהלך ביצוע פניית הפרסה, רכב הנתבע עבר בחלקו לנתיב נסיעת התובעת. מאחר שביצע פניית פרסה, מוטלת עליו חובת זהירות לבצעה, מראשיתה ועד סופה, תוך נקיטת זהירות כך שלא יהיה בה כדי להוות סיכון לעוברי הדרך, ובכלל זה, לנוסעים בנתיב נסיעת הנהגת. גם אם התחיל בביצוע פניית הפרסה, אך לא היה באפשרותו לסיימה לאור נסיעת רכב הנהגת, היה עליו לאפשר לה מעבר בטוח בנתיב נסיעתה מבלי לגלוש אליו.

מנגד, היה על הנהגת להבחין ברכב הנתבע לאור קיומו של שדה ראיה תקין, כעולה מהתמונות שצורפו, ולהאט מהירות נסיעתה בהתאם.

בנסיבות אלה אני קובעת כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה, אך יש לייחס לנהגת התובעת רשלנות תורמת בשיעור 20%.

5.באשר לנזקים הנתבעים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורף אישור בגין שכר טרחת השמאי ובגין תגמולי הביטוח ששילמה התובעת בגין התאונה.

6.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך 3,453 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 07/12/11, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עדת התובעת כפי שנפסק בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: